אַ מענטש פּאָקאַ ער לעבט
פון חנה בת דוד וואודל פּויזן (17.12.1921 – 6.4.1992)
אַ מענטש פּאָקאַ ער לעבט
אַ מענטש פּאָקאַ ער לעבט
זוכט ער און ער שטרײַט
װי אַזױ צו װערן רײַך.
ער לעבט זיך װי אַ קיניג
די װעלט איז בײַ אים װײניק
ער זוכט נאָר געלט אַ סך.
און אַז ס'קומט די שעה
לאָזט ער אַלעס דאָ
לײדיק גײט ער אַװעק
טײַער ... מײַן פּלאַן,
איר װעט מיר דאַנקבאַר זײַן..
כּל זמן געלעבט זאָל זײַן געלעבט
װײַל אײן מאָל לעבט מען אױף דער װעלט
װאָס זוכט איר צו זאָרגן
װאָס ס'װעט זײַן מאָרגן,
כּל זמן געלעבט זאָל זײַן געלעבט.
האדם, כל עוד הוא חי
האדם, כל עוד הוא חי,
הוא מחפש, והוא נאבק,
כיצד להפוך להיות עשיר יותר.
הוא חי כמו מלך,
העולם הזה קטן בשבילו.
הוא מחפש רק כסף רב.
כאשר מגיעה השעה,
הוא משאיר את הכול פה,
הוא הולך ריק.
יקירים, עדיף שתלכו לפי התכנית שלי.
אתם תודו לי.
אתם תודו לי.
כל עוד האדם חי, שיחיה.
כי רק פעם אחת חי האדם בעולם הזה.
בשביל מה הוא צריך לחפש לו דאגה,
מה יהיה מחר,
כל עוד האדם חי, שיחיה.